מיזוג סטטוטורי לפי חוק החברות – שרשרת האישורים והמועדים

זהו מסלול המיזוג המרכזי בדין הישראלי. הוא מוסדר בחוק החברות, התשנ״ט–1999, בחלק השמיני (״רכישת חברות״), פרק ראשון, סעיפים 314–327. מאפיינו הייחודי – שאין לו תחליף באף מסלול אחר – הוא ההקניה האוטומטית: במועד המיזוג עוברים כלל הנכסים והחיובים לחברה הקולטת בכוח החוק, ללא צורך בהעברה נפרדת של כל נכס וכל התחייבות.

״מיזוג״, לענין החלק השמיני – העברה של כלל הנכסים והחיובים, לרבות חיובים מותנים, עתידיים, ידועים ובלתי ידועים, של חברת יעד לחברה קולטת, אשר כתוצאה ממנה מתחסלת חברת היעד, בהתאם לסעיף 323. (סעיף 1 לחוק החברות – הגדרות)

שלוש נקודות שנובעות מההגדרה עצמה: ההעברה היא של כלל הנכסים והחיובים – לא של חלקם; היא כוללת חיובים בלתי ידועים – ולכן בדיקת הנאותות היא ההגנה היחידה; וחברת היעד מתחסלת בלא פירוק, כלומר אין הליך פירוק ואין נאמן.

תרשים – מיזוג סטטוטורי. ההקניה של הנכסים והחיובים נעשית בכוח סעיף 323 לחוק החברות, ולא בהסכם העברה נפרד.

שרשרת האישורים

סעיף 314 קובע את הכלל היסודי: ״מיזוג טעון אישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית, בכל אחת מן החברות המתמזגות, בהתאם להוראות פרק זה״. שני האישורים אינם שקולים – ולכל אחד מהם מבחן משלו.

אישור הדירקטוריון – מבחן כושר הפירעון (סעיף 315)

זו החובה שנוטים להקל בה ראש, והיא מוטלת אישית על הדירקטורים. הדירקטוריון אינו רק ״מאשר״ – עליו לדון ולקבוע פוזיטיבית, בשים לב למצבן הכספי של החברות המתמזגות, האם קיים לדעתו חשש סביר שעקב המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויות החברה לנושיה. קבע הדירקטוריון שקיים חשש כאמור – לא יאשר את המיזוג. אין כאן שיקול דעת.

אישור האסיפה הכללית (סעיף 320) – ומדוע ״רוב רגיל״ היא תשובה חלקית

סעיף 320(א) קובע כי מיזוג טעון אישור האסיפה הכללית בכל אחת מן החברות המתמזגות, אך אינו נוקב ברוב הדרוש. לפיכך חל הכלל השיורי שבסעיף 85 לחוק – רוב רגיל, אלא אם נקבע רוב אחר בחוק או בתקנון. אלא שעל כך מונחות ארבע שכבות נוספות, שכל אחת מהן עשויה להכריע את גורל העסקה:

הוראה	מה היא מוסיפה
סעיף 320(ב)	היו מניות חברת היעד מחולקות לסוגים – טעון המיזוג גם אישור אסיפות סוג בחברת היעד.
סעיף 320(ג) – כלל הספירה המיוחד	ההוראה החשובה בפרק. בהצבעה באסיפה של חברה מתמזגת שמניותיה מוחזקות בידי החברה המתמזגת האחרת, או בידי מי שמחזיק 25% או יותר מסוג כלשהו של אמצעי שליטה בחברה המתמזגת האחרת – לא יאושר המיזוג אם התנגדו לו בעלי המניות המחזיקים ברוב זכויות ההצבעה מקרב המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים, שאינם נמנים עם הצדדים הקשורים. זהו מבחן שלילי – ״וטו הרוב הנקי״ – ולא רוב מיוחד. התוצאה: תנאי מצטבר לרוב הרגיל.
סעיף 320(ה)	חובת גילוי מכוננת: בעל מניות חייב להודיע לחברה, לפני ההצבעה או על גבי כתב ההצבעה, אם מניותיו מוחזקות בידי צד קשור. לא הודיע – לא יצביע וקולו לא יימנה.
סעיף 327(א) – חברות ותיקות	פרט שנשמט כמעט תמיד: בחברה שהתאגדה לפני תחילת חוק החברות (1.2.2000) יראו כאילו נקבעה בתקנונה הוראה לפיה אישור מיזוג טעון רוב של שלושה רבעים מקרב בעלי המניות המשתתפים בהצבעה, למעט הנמנעים – אלא אם התקנון שונה לפי סעיף 20. בישראל, זה חל על חלק ניכר מהחברות הפרטיות הוותיקות.

פטור מאישור האסיפה הכללית – סעיף 320(א1)

המסלול המקוצר (short-form merger) הישראלי. מיזוג אינו טעון אישור האסיפה הכללית בשני מצבים: (1) בחברת יעד הנמצאת בשליטתה ובבעלותה המלאה של החברה הקולטת – כלומר מיזוג אם–בת; (2) בחברה הקולטת, אם המיזוג אינו כרוך בשינוי התזכיר או התקנון, הקולטת אינה מקצה במסגרתו למעלה מ־20% מזכויות ההצבעה ולא ייווצר בעל שליטה חדש, ולא מתקיימות הנסיבות המחייבות אישור לפי סעיפים קטנים (ג) ו־(ד).

מה הפטור אינו כולל: אישור הדירקטוריון ומבחן כושר הפירעון לפי סעיפים 314–315 נדרשים תמיד; וכן ההודעות לנושים ולרשם לפי סעיפים 317–318 ותקופות ההמתנה שבסעיף 323.

הודעות, נושים ולוח הזמנים של הרשם

תרשים – מועדי פרק המיזוג. שתי תקופות ההמתנה שבסעיף 323 מצטברות; יש להמתין לשתיהן.

הפרק בנוי סביב מספר קטן של מועדים קצרים ומדויקים. מיפוי מלא של כל המועדים בסעיפים 314–327 מעלה שבעה מועדים בלבד: חמישה של שלושה ימים, ושתי תקופות המתנה בסעיף 323. סעיף 317(א) – המצאת הצעת המיזוג לרשם תוך שלושה ימים ממועד זימון האסיפה; סעיף 317(ב) – הודעה לרשם על החלטת האסיפה תוך שלושה ימים; סעיף 318(א) – הצעת המיזוג לנושים המובטחים תוך שלושה ימים; וסעיף 322 – הודעה לרשם על עמדת הממונה על התחרות תוך שלושה ימים. ולבסוף סעיף 323: המיזוג יבוצע רק כאשר נתקבלו ברשם כל האישורים, וחלפו 30 ימים ממועד קבלת החלטת האסיפה הכללית בכל אחת מן החברות וגם 50 ימים מהמועד שבו הומצאו הצעות המיזוג לרשם – שתי התקופות מצטברות.

ההודעות לנושים – מה בדיוק דורשות התקנות

סעיף 318(א) קובע שחברה מתמזגת תשלח את הצעת המיזוג לנושים המובטחים שלה לא יאוחר משלושה ימים ממועד ההמצאה לרשם. לנושים הלא־מובטחים – ״כפי שיקבע השר״, ומכאן חשיבותן של תקנות החברות (מיזוג), התש״ס–2000:

• פרסום בעיתונות – הודעה בשני עיתונים יומיים בשפה העברית הנפוצים בישראל, ובה יצוין כי הוגשה הצעת מיזוג לרשם וכי הנושים רשאים לעיין בה. הפרסום נעשה ביום משלוח ההצעה לרשם (תקנות 3(א) ו־3(ה)).

• דואר רשום לנושים מהותיים – לא יאוחר מארבעה ימי עסקים מיום משלוח ההצעה לרשם (תקנה 3(ג)).

• ועד העובדים – היו לחברה חמישים עובדים או יותר, יימסר עותק ההודעה לוועד או יפורסם במקום בולט לעין במקום העבודה (תקנה 3(ד)).

• מסירת דוחות לנושה – דוחות כספיים מבוקרים לנושה שיבקש, תוך 14 ימים מהדרישה; תשובת החברה לנושה – תוך 21 ימים (תקנה 6).

• טפסים – הצעת המיזוג לפי טופס 1 שבתוספת, חתומה בידי דירקטור מוסמך שזהותו מאומתת בידי עורך דין; דיווח לרשם על משלוח ההודעות לפי טופס 2.

התנגדות נושים ואישור בית משפט

סעיף 319 – התנגדות נושים. בית המשפט רשאי, לבקשת נושה של חברה מתמזגת, להורות על עיכוב או מניעת ביצוע של המיזוג, אם מצא כי קיים חשש סביר שעקב המיזוג לא יהיה ביכולתה של החברה הקולטת לקיים את התחייבויותיה של החברה המתמזגת; וכן רשאי הוא לתת הוראות להבטחת זכויותיהם של נושים. העילה זהה במהותה למבחן שסעיף 315 מטיל על הדירקטוריון – ולכן פרוטוקול דירקטוריון מנומק ומגובה בנתונים הוא קו ההגנה הראשון מפני בקשה כזו.

סעיף 321 – עקיפת התנגדות באסיפה. אישרה האסיפה הכללית את הצעת המיזוג לפי סעיף 320(א), רשאי בית המשפט – לבקשת בעלי מניות שלהם לפחות 25% מכלל זכויות ההצבעה – לקבוע כי החברה אישרה את המיזוג, גם אם ההצעה לא זכתה לאישור כלל אסיפות הסוג לפי 320(ב) או לא זכתה לרוב הנדרש לפי 320(ג). התנאי: בית המשפט לא יאשר אלא אם שוכנע כי הצעת המיזוג ״הוגנת וסבירה״, בשים לב להערכת שווי החברות המתמזגות והתמורה שהוצעה לבעלי המניות.

סעיפים 324–325 – השלמות. סעיף 324 מבהיר שאין בפרק כדי למנוע מחברה להתחייב בחוזה או בתקנון להימנע מביצוע מיזוג או להתנותו בתנאים. סעיף 325 קובע ששיעבוד צף על נכסי חברה מתמזגת, המטיל מגבלה על יצירת שיעבודים, לא יהיה עדיף על שיעבוד שנוצר בחברה המתמזגת האחרת קודם למיזוג.

מיזוג משולש – מיזוג באמצעות חברת בת

תרשים – מיזוג באמצעות חברת בת. החבויות הבלתי ידועות נקלטות בחברת הבת ולא בחברת האם.

מבנה נפוץ מאוד בפרקטיקה: החברה הרוכשת מקימה חברת בת בבעלות מלאה במיוחד לצורך המיזוג. חברת הבת קולטת את הנכסים וההתחייבויות של חברת היעד, ובעלי המניות בחברת היעד – המתחסלת – מקבלים מניות בחברת האם. היתרון המרכזי: הנכסים והחיובים של היעד, לרבות חיובים בלתי ידועים, נקלטים בחברת הבת ולא בחברת האם, וכך מבודדת החברה הרוכשת את עצמה מפני חבויות שלא נחשפו בבדיקת הנאותות.

מיזוג משולש אינו מוסדר בחוק החברות כמבנה נפרד – המונח אינו מופיע בנוסח החוק כלל – והוא נוצר בדרך של הקמת חברת בת ייעודית וביצוע מיזוג רגיל לפי סעיפים 314–327. ההסדרה הייחודית שלו היא מיסויית, במסגרת חלק ה2 לפקודת מס הכנסה וחוזרי רשות המסים. שימו לב שסעיף 320(א1)(1) פוטר חברת יעד בבעלות ושליטה מלאה מאישור אסיפה כללית – מה שמייעל את המבנה הזה בפועל.