כשעסקת רכישה מגיעה לשולחן, השאלה הראשונה שנשאלת היא בדרך כלל המחיר. השאלה שקובעת יותר היא מבנה העסקה. אותה עסקה כלכלית יכולה להתבצע בשלושה מסלולים משפטיים שונים, וההבדל ביניהם משפיע על משך ההליך, על האישורים הנדרשים, על מי נושא בחבויות העבר, ועל היכולת של גורמים שלישיים לעכב את הסגירה. מאמר זה מציג את שלושת המסלולים ואת מה שההליך דורש בפועל לפי חוק החברות, תשנ"ט-1999. שלושה מסלולים, שלוש תוצאות שונות מיזוג סטטוטורי הוא המסלול שבו חברה אחת נבלעת באחרת. החברה הקולטת נכנסת בנעלי

חברה שהשקיעה שבועות בהכנת הצעה למכרז ציבורי, ומקבלת הודעה יבשה שהזכייה ניתנה למתחרה, עומדת בפני החלטה עסקית דחופה: להשלים עם התוצאה או לתקוף אותה. ההחלטה הזו אינה יכולה להמתין. הדין הישראלי מעניק למציע שנפגע כלי תקיפה ממשי בדמות עתירה מינהלית, אך קוצב לה מועדים קצרים ומתנה את הצלחתה בכללים שרבים מגלים מאוחר מדי. מאמר זה מסביר את המסגרת, ואת ההחלטות שצריך לקבל בימים הראשונים. לאיזה בית משפט פונים, ועל מה עניני מכרזים נדונים בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

רוב מי שמגיע לראשונה לדיון בבית משפט אזרחי מגלה שהמציאות שונה מהתמונה המוכרת מהטלוויזיה. אין נאומים דרמטיים, אין עדים שמתמוטטים על דוכן העדים, ולא פעם הדיון הראשון נמשך פחות מעשרים דקות. ההליך האזרחי בישראל מתנהל כיום לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שנכנסו לתוקף בינואר 2021 והחליפו את התקנות הקודמות. התקנות החדשות העבירו את מרכז הכובד: פחות הפתעות באולם, הרבה יותר עבודה מוקדמת על הנייר. מאמר זה מתאר את מהלך ההליך כפי שהוא בפועל, ואת הנקודות שבהן תיקים נשברים. לפני שמגי